היציאה הכפולה וגילוי הזהות המינית: "אפילו את המילה לסבית לא ידעתי להגיד"

היציאה מהחברה החרדית היא צעד משנה חיים, אבל עבור מי שמשתייכים לקהילת הלהט"ב מדובר במסע מורכב פי כמה. המצב הזה, שבו אנו עוזבים את הקהילה החרדית וחלקינו מגבשים במקביל זהות מינית חדשה ויוצאים מהארון, זכה לשם "יציאה כפולה". זהו מסע עמוק שבו אנו צריכים ללמוד מחדש לא רק איך להתנהל בעולם, אלא גם איך להכיר את עצמנו.

רק כדי ליישר קו למי שהמושג חדש לו: להט"ב זה ראשי תיבות של לסביות, הומואים, טרנסים וביסקסואלים. עוד נסביר בהרחבה על כל אחת מהמילים הללו בהמשך, ובינתיים סליחה על הספוילר אבל כן – יש דבר כזה גבר עם גבר, אישה עם אישה, וזה בסדר גמור.

אז אם אתן או אתם קוראים את המילים האלו ומרגישים בלבול, לא בטוחים מה בדיוק אתם מרגישים או שאולי אפילו חשים ברע עם עצמכם ועם המחשבות שלכם – הדבר הראשון והכי חשוב שעליכם לדעת הוא שזה טבעי לגמרי, והכול בסדר. המאמר הזה נכתב בדיוק בשבילכם. המטרה שלו היא לעשות קצת סדר, להראות לכם שאתם לא לבד, ולהסביר למה התחושות המציפות האלו הן חלק נורמלי, מוכר והגיוני מתוך מסע של גילוי עצמי.

נקודות עיקריות

• היציאה הכפולה: עזיבת החברה החרדית במקביל ליציאה מהארון מביאה איתה שני אתגרים שונים, ועל שניהם אפשר להתגבר.
• פערים במידע: יוצאות ויוצאים רבים מתמודדים עם חסך עצום במידע על מיניות, מה שעלול להוביל לתחושות בלבול ואשמה שאינן מוצדקות.
• שחרור מ"המשגיח הפנימי": גם אחרי שעוזבים את הקהילה, הקולות שאוסרים ומשתיקים ממשיכים פעמים רבות להדהד בפנים. האתגר האמיתי הוא לנתק את החיבור האוטומטי שנוצר בעבר בין מיניות לאשמה, וללמוד מחדש להקשיב לגוף שלכם ממקום לגיטימי ולא שיפוטי.

להט"ב - מה זה בכלל?

• ל – לסביות: נשים שנמשכות רגשית, רומנטית ומינית לנשים אחרות.
• ה – הומואים: גברים שנמשכים רגשית, רומנטית ומינית לגברים אחרים.
• ט – טרנסג'נדרים: אנשים שהזהות המגדרית שלהם (האופן שבו הם מרגישים ומזהים את עצמם, כגבר או כאישה) שונה מהמין הביולוגי שאיתו הם נולדו. כאן לא מדובר ב"למי אני נמשך", אלא "מי אני", וייתכן למשל גבר שמרגיש כאישה ועדיין נמשך לנשים.
• ב – ביסקסואלים (דו-מיניים): אנשים שנמשכים ליותר ממגדר אחד (גם לגברים וגם לנשים).

מעבר לארבע האותיות המוכרות, פעמים רבות תיתקלו במושג המורחב "להטבפא"ק" (או בפלוס בסוף), שמכניס תחת המטרייה גם זהויות נוספות שמראות כמה המנעד האנושי רחב – כמו פאנסקסואלים (שנמשכים לאדם עצמו בלי קשר למגדר שלו), א-מיניים (אנשים שלא חווים משיכה מינית כלל, אך לרוב חווים משיכה רגשית ורומנטית) וקווירים (אנשים שבוחרים לא להגדיר את עצמם או את המיניות שלהם בתבניות נוקשות של שחור ולבן).

"כולם ידעו חוץ ממני"

בחברות סגורות ושמרניות, נושא המיניות עטוף לרוב באיסורים, צניעות והפרדה נוקשה. בניגוד לחברה הכללית שבה ידע מיני נרכש בהדרגה, צעירות וצעירים חרדים מגיעים פעמים רבות לעולם החילוני עם חסך עצום במידע. עבור להט"בים, הקושי כפול: הנטייה לא רק נתפסת כסטייה, אלא שלעיתים קרובות פשוט אין את המילים להגדיר אותה.

חנה עוז (30), שגדלה במשפחה חרדית אדוקה בירושלים, חוותה את החסך הזה על בשרה. בגיל 19 היא התחתנה עם גבר, כשבמקביל הקשר עם חברתה הקרובה מהסמינר הלך והעמיק מבלי שהבינה את משמעותו. תשעה חודשים לאחר מכן היא התגרשה, ורק חמישה חודשים אחר כך התחילה להבין את זהותה המינית. "כולם ידעו חוץ ממני", היא משתפת. "אפילו את המילה ‘לסבית’ לא ידעתי להגיד – הייתי אומרת בטעות ‘סלבית’".

למעשה, תקופת המעבר מהעולם החרדי לחילוני היא שלב שבו הכללים הישנים כבר לא רלוונטיים, אבל החדשים עדיין לא ברורים. "כשיצאתי מהחברה החרדית גיליתי עולם שלם ומלא באתגרים. הרגשתי כמו עולה חדשה", מתארת חנה.

היעדר "כללי משחק" ברורים לניהול מערכות יחסים בעולם החופשי, יחד עם הרצון להשלים פערים מהר, עלול להוביל לבלבול. ללא תשתית של חינוך מיני, המפגש עם המיניות החופשית הוא פתאום מציף ומעורר שאלות רבות, ולא פעם גם תחושה של "אני עושה משהו לא בסדר".

אחד האתגרים הכי גדולים בבניית זהות מינית בריאה הוא לשחרר את הגוף מתחושת האשמה. גם אחרי שעוזבים את הקהילה, הקולות המחנכים עדיין מהדהדים בראש ומקשרים בין מיניות ל"חטא" או פגיעה ברוחניות. התהליך האמיתי כאן הוא להפריד בין השניים, ולהבין שמיניות היא חלק לגיטימי, טבעי וחשוב מהזהות שלנו, ולא רק פעולה יצרית שיש להדחיק.

לבנות את הגבולות שלכם

היציאה לעולם החופשי ללא תשתית של חינוך מיני מוקדם משאירה רבים בוואקום וללא "חוקי משחק" ברורים, או מה שמכונה במחקר "תסריטים חברתיים": איך מתחילים עם מישהו? מה קצב ההתקדמות המקובל? איך מציבים גבולות?

המפגש עם עולם הדייטינג עלול להיות מציף. הניגוד בין ההגבלות הקיצוניות של העבר לחופש המוחלט של ההווה גורם לרבים לקפוץ למים העמוקים מהר מדי, מבלי שהספיקו לפתח את הכלים להתמודד עם הסיטואציות החדשות.

החיפזון הזה לחקור להתנסות – במיוחד בקרב מי שחווים עכשיו לראשונה משיכה למי מבני מינם – עלול להוביל לפעמים להתנהגויות פזיזות ואף מסוכנות. כשאין מבוגר אחראי או הלכה שאומרת מתי לעצור, האחריות לשמירה על הגוף ועל הנפש עוברת אליכם. זהו שלב קריטי שבו החופש עלול להרגיש כמו חרב פיפיות: מצד אחד שחרור עצום, ומצד שני תחושה של איבוד שליטה. הלחץ הפנימי להיות "כמו כולם" בסצנה החילונית או הגאה, שוכח לקחת בחשבון שהבסיס הרגשי שלכם עדיין בבנייה.

לכן, האתגר הגדול ביותר בשלב הזה הוא בנייה מחדש של גבולות פנימיים. זה בסדר גמור – ואפילו הכרחי – לעשות דברים לאט. אתם לא בתחרות עם אף אחד, ואין שום חובה לסמן וי על חוויות. לבסס גבולות פנימיים פירושו לעצור רגע ולשאול: "האם זה באמת נעים לי?", "האם אני מרגיש/ה בטוח/ה בסיטואציה הזו?", או "האם אני עושה את זה מתוך רצון אותנטי או מתוך לחץ/רצון לפצות על העבר?". אל תתביישו גם להבהיר זאת לפרטנר או לפרטנרית שלכם, וזכרו כי בכל שלב ניתן גם לבקש לעצור. לקחת את הזמן, להתקדם רק בקצב שמרגיש לכם נכון וללמוד להגיד "לא", הם כלים חיוניים לא פחות מההתנסות עצמה.

להרחבה, קראו את המדריך שלנו למיניות בריאה בעולם החופשי.

בניית קהילה חדשה

היציאה הכפולה גובה גם מחיר חברתי כבד. בעוד שיוצאות ויוצאים סטרייטים מצליחים לפעמים לשמור על קשר חלקי עם המשפחה, הנטייה המינית עלולה להיות מחסום שקשה לגשר עליו. חנה וזוגתה, למשל, עזבו יחד את בתיהן והסתירו את הזוגיות מהמשפחה במשך שנתיים. היא מסבירה כי מלבד הקושי המשפחתי, נתקלה בקושי לבנות סביבה קהילה חדשה.

"לרוב האנשים החילונים יש חברים מהתיכון ומהצבא", חנה מסבירה. "לנו, היוצאות והיוצאים, הרבה יותר קשה לבנות מעגל חברתי בגיל מאוחר".

החדשות הטובות הן שמתוך הקושי הזה בדיוק צמחו תשתיות שנועדו בדיוק עבורכם, כדי שתוכלו ליצור קשרים חדשים:

• קבוצות חברתיות ייעודיות: קיימות עמותות וקבוצות שמארגנות שבתות משותפות, ארוחות חג ומפגשים חברתיים. "חברותא", למשל, היא עמותה של להט"בים הנמצאים על הרצף הדתי, "בת קול" היא עמותה של לסביות דתיות. אלו שמעדיפים שלא להיות בהכרח בסביבה דתית, יוכלו למצוא בית חם בקהילה הלהט"בית של עמותת הלל. תוכלו גם להיעזר בעמותות וארגונים נוספים של יוצאות ויוצאים, גם אם אינם ייעודיים רק עבור להט"ב. זו ההזדמנות להכיר אנשים שמבינים בדיוק מאיפה באתם ואת "השפה" שלכם.
• המרכזים הגאים: המרכזים הגאים הפזורים ברחבי הארץ מציעים מרחב בטוח, סדנאות, קבוצות תמיכה וחוגים. זה מקום מצוין להכיר אנשים חדשים באווירה פתוחה ומקבלת.
• קהילות רשת (וירטואליות): קבוצות פייסבוק, קהילות וואטסאפ ופורומים יכולים להיות הצעד הראשון, במיוחד למי שמרגיש שעדיין קשה לו להיחשף פנים מול פנים. אפשר להתחיל מלהיות "זבוב על הקיר", להכיר את הנפשות הפועלות ולאט לאט להשתלב בשיח.
• התנדבות: אחת הדרכים הכי טבעיות לייצר חיבור משמעותי היא סביב עשייה משותפת. התנדבות בארגונים שמסייעים ליוצאות וליוצאים או לקהילת הלהט"ב תחבר אתכם לאנשים בעלי ערכים דומים, ותיתן לכם תחושת משמעות ושייכות.

בסופו של דבר, זכרו שבניית מעגל חברתי חדש עשויה אמנם לקחת קצת זמן, אבל היא לגמרי אפשרית. כיום, למשל, חנה ורבקה (שנישאו בטקס מקוון ביוטה) זוכות לקשר חם ומקבל עם משפחתה של רבקה, והן עדות לכך שאפשר למצוא שוב את תחושת הבית.

על הדרך

מתוך הקושי האישי של חנה, נולד רעיון שמטרתו לוודא שיוצאות ויוצאים אחרים לא יעברו את המסע הזה לבד. חנה, כחלק מעמותת "יוצאים לשינוי" וארגוני סיוע נוספים, הקימה את האתר שאתם גולשים בו עכשיו – "על הדרך", מרכז מידע רחב היקף המבוסס על בינה מלאכותית. "כמי שלא הבינה את הזהות שלה והתחתנה עם גבר, היה לי חשוב שהמידע הזה יהיה נגיש לאחרים, נשים וגברים שמחפשים את זהותם המינית", מסכמת חנה. "אם היה לי את הכלי הזה כשהתחלתי, הדרך הייתה נראית אחרת לגמרי".