אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי לשפר את חוויית הגלישה שלך באתר שלנו. בשימוש באתר שלנו, אתה מסכים לשימוש בקובצי Cookie.
אברהם אינהורן גדל בלב בני ברק, תשיעי מתוך אחד עשר, בבית שאפילו יתד נאמן לא נכנס אליו, ילד שחלם להיות הרב שך ורדף אחרי הקדושה בדיוק באותה מידה שבה בדק גבולות.
בגיל שש עשרה חיכה לו איש משמרת הצניעות, נשימה מסריחה צמודה לפניו, שוקר חשמלי ומכות, על החטא של ללכת למשחקי כדורגל, ולמחרת התקשרו שוב כדי לוודא שהמסר נקלט, ושם נסדק האמון.
בפרק הזה הוא מספר על ילדות של שאיפה לגדולה בתורה, על נשירה מישיבה לישיבה עד לישיבות לנושרים בצרפת ולזולות הסמים של ירושלים, ועל רגע השפל שבו בכה על ספסל ברזל בגינה ציבורית והרגיש את הדמעות החמות נעשות קרות במגע המתכת. ועל מה שבא אחרי, כשמבחור בלי מקום לישון הפך ללוחם שריון, חייל בודד וסטודנט לתקשורת שראיין את מנכ"ל העמותה שפעם נזקק לה בעצמו.