אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי לשפר את חוויית הגלישה שלך באתר שלנו. בשימוש באתר שלנו, אתה מסכים לשימוש בקובצי Cookie.
נתנאל פיליפ גדל בין שלושה רחובות חרדים סגורים בתוך מודיעין עילית שבהם כולם יודעים על כולם הכל. דור שני ליציאה בשאלה, ילד עם אבא חילוני בחברה שבה זו כמעט קללה, עם כוח שקט שלא הרים קול אבל גם לא ויתר לרגע. בגיל שבע חזר משיעור מוסר ואמר לאבא שבלי כיפה הוא גוי גמור, ואביו הניח כיפה על ראשו, הסיר אותה, ושאל שוב ושוב אם עכשיו הוא גוי, עד שהילד הבין שהכיפה אינה מגדירה מיהו אדם.
בפרק הזה הוא מספר על ילדות של חרמות, על בור רדוד שילדים חפרו בחצר החיידר וכיסו אותו באבנים כאילו לקבור אותו, ועל הבוקר שבו אמר לאבא שהוא לא רוצה לחזור. ועל מה שבא אחרי, כשמבורות מוחלטת שבה לא ידע אלף בית הגיע אל תואר בטכניון, שירות כקצין ודרך אל העבודה הסוציאלית.