אחינועם

היא גדלה במערכת החינוך החרדית, 12 שנות לימוד ללא בגרויות, אך עם סקרנות פנימית. בזמן שהסביבה צעדה בתלם המוכר, אחינעם נמשכה למקומות אחרים: למורכבות של המתמטיקה, לצלילי הכינור המנחמים ולמילים שביקשו להפוך לסיפור. היציאה שלה לא הייתה “מפץ גדול”, אלא תהליך הדרגתי, עדין ומחושב מאוד. היא נעה באיטיות מהעולם החרדי אל הדתי, ומשם אל הזהות המסורתית המלווה אותה היום, בגיל 22.  בשנה האחרונה היא השלימה את המעבר ויצאה בשאלה באופן רשמי, אך בדרכה הייחודית. הקושי הגדול ביותר עבורה לא היה המעבר לאורח חיים חדש, אלא הדאגה למשפחה ולאחים הקטנים. הרצון לא לפגוע הוביל אותה לצעוד בצעדים קטנים. עד היום, כשהמשפחה המורחבת עדיין לא מודעת למסע המלא שעברה בתוך השקט של התהליך, עמותת הלל הייתה עבורה “הרעש הלבן” המנחם. שם היא מצאה סדנאות, ארוחות שישי ותחושת שייכות.
העזרה המשמעותית ביותר הגיעה דווקא למקום הכי אישי שלה – הכתיבה. דרך סדנת כתיבה של העמותה וליווי של עורך מקצועי, היא שוקדת בימים אלו על ספר הביכורים שלה. היום, כסטודנטית בתוכנית מצטיינים לתואר ראשון בכימיה באוניברסיטה העברית, מוזיקאית בלהקה אירית ושוקדת על ספרה הראשון – לוח הזמנים שלה צפוף מתמיד. 

אחינועם היא ההוכחה שלא חייבים להרוס הכל כדי לבנות את עצמך מחדש.
אפשר לצמוח בקצב אישי, להישאר שלמים עם הדרך, ולהיות גאים בכל אחד מהעולמות שמרכיבים את הפאזל המופלא שהוא אנחנו.