כשמרגישים שאין מוצא: התמודדות עם מחשבות אובדניות

בתוך המסע המורכב של היציאה, אנחנו חוות וחווים לא פעם רגעים של הצפה רגשית. לפעמים, תחושות של חרדה או דכדוך הופכות כל כך עזות, עד שהן גורמות לנו להרגיש ש"אין מוצא". חשוב לנו שתדעו: מה שאתם עוברים הוא לגיטימי, אתם לא לבד, ויש דרך לעבור את העננה הזו יחד.

נקודות עיקריות

• הכרה בתחושת ה"אין מוצא": אובדנות נובעת לרוב מרגשות חרדה ודיכאון עמוקים, שעלולים לייצר תחושה זמנית שלמסע שלנו אין פתרון. 
• הנפש זקוקה לטיפול בדיוק כמו הגוף: דיכאון הוא מחלה לכל דבר. בדיוק כפי שאנחנו מטפלות ומטפלים בדלקת גרון במסירות, כך מחובתנו להעניק לנפש שלנו את הטיפול המקצועי המגיע לה.
• פנייה לעזרה היא צעד של כוח: אנחנו לא מקלים ראש ברגשות האלו. הבחירה הנכונה והאמיצה ביותר היא לפנות לעזרה מקצועית בהקדם האפשרי.
• בניית רשת הגנה: בזמנים של הצפה רגשית, חשוב ליצור סביבנו מעטפת תומכת של אנשים ואנשי מקצוע שיעזרו לנו לצלוח את רגעי הסכנה בביטחון.
• זה חולף: כפי שאומר הפתגם, "התאבדות היא פתרון קבוע לבעיה זמנית". עם הטיפול והתמיכה הנכונים, אפשר להתגבר גם על השעות החשוכות והעצובות ביותר.

מהי אובדנות?

אובדנות היא למעשה "הרחבה" והחרפה של מצב נפשי קיים, שמגיעה כאשר רגשות החרדה והדיכאון כל כך עזים וקשים, עד שהם מובילים לתחושה שכדי לסיים את הסבל אין ברירה אלא לסיים גם את חיינו. 

בתוך המציאות המאתגרת של החיים בכלל, ואל מול האתגרים הייחודיים שהמסע של יוצאות ויוצאי החברה החרדית מציב בפרט, התחושות הללו עלולות לצוף.

חשוב שתדעו שאתם לא לבד! הרבה מאוד אנשים מתמודדים עם תחושות דומות. מחשבות אובדניות אינן גזירת גורל או מחלה כרונית; הן בעיה אמיתית וקשה שאין להתעלם מתסמיניה, אך עם טיפול נכון ועקבי בה – ניתן לנהל חיים מלאים וטובים, שבהם השמש שוב מחייכת בבוקר ולקפה יש טעם שכיף לחכות לו.

אם אני אובדני זה אומר שמשהו דפוק בי?

חס ושלום וחס וחלילה! 

דיכאון הוא אינו בחירה, גם אובדנות לא. זהו מצב נפשי שנחשב למחלה לכל דבר, שתוקפת אנשים מכל גזע, דת ומין. גם אנשים מוצלחים מאוד, מבוססים מאוד כלכלית או כאלו שנראים מאושרים מאוד עלולים ללקות בדיכאון ואובדנות, וזאת מכיוון שהאדם אינו יכול לבחור את הדיכאון והאובדנות, אלא הם אלו שמתרגשים ובאים עליו.

הדבר היחיד שבשליטתנו במקרה הזה הוא איך אנחנו מטפלים במצב הזה, וטיפול נכון הוא קריטי בחשיבותו כשצפות מחשבות אובדניות.

אז אובדנות היא לא לנצח?

ממש לא!

נכון, לעיתים בתוך המסע המורכב שאנחנו עוברות ועוברים, לדיכאון יש נטייה "לבקר" שוב, ואיתו עלולות לצוף גם המחשבות הקשות. אבל, כשאנחנו בוחרות ובוחרים לקבל טיפול וכלים כבר מהרגע הראשון, אנחנו בעצם מצטיידים ב"מפות" ודרכי התמודדות לדרך. ככל שארגז הכלים שלנו יגדל, נגלה שעם הזמן העוצמה של הרגעים הללו נחלשת, פרקי הזמן שלהם מתקצרים, והיכולת שלנו לנהל את המסע האישי שלנו הופכת ליציבה ובטוחה יותר.

איך מטפלים באובדנות?

ראשית, לא נשארים לבד! אם אתם מרגישים רצון לסיים את חייכם, הדבר הראשון שעליכם לעשות הוא לשתף בכך את האנשים הקרובים אליכם, כמו גם את אנשי מקצוע. שתפו את המשפחה או את החברים הקרובים שאתם סומכים עליהם ויודעים שיוכלו לתמוך בכם. 

שנית, מסכימים לקבל טיפול! קבעו פגישה עם פסיכיאטר או פסיכיאטרית בהקדם, או גשו למיון פסיכיאטרי אם המחשבות רציניות מאוד. פסיכיאטר יוכל לאבחן את מצבכם ולהציע את הטיפול המתאים למה שעובר עליכם, כולל טיפול תרופתי או אשפוז תומך. הטיפולים הללו יכולים לסייע מאוד במקרים של דיכאון עמיד ומחשבות טורדניות ואובדניות.

אנחנו יודעים שעולם בריאות הנפש עלול להלחיץ, במיוחד המפגש עם פסיכיאטרים או הצורך להיעזר בתרופות או להתאשפז. למרבה הצער ישנן סטיגמות שליליות, אך המציאות היא שאשפוז ותרופות מסייעים ללא מעט אנשים לעבור בשלום אפיזודות קשות ולחזור לחיים מלאים. החיים שלכם חשובים יותר מדעות של אחרים, ולאחר שיסתיים הטיפול תוכלו אפילו לעזור לאלה שנמצאים באותו המצב, להרגיע אותם ולעודד אותם ללכת לטיפול כמו זה שאתם קיבלתם.

שלישית, יוצרים רשת תמיכה והגנה! זוהי רשת הבנויה מכמה פעולות פשוטות שתוכלו לדאוג להן מראש:

• סביבה פיזית בטוחה: סלקו אמצעים שבהם חשבתם להשתמש כדי לפגוע בעצמכם.
• הימנעו ממשני תודעה: אלכוהול וסמים עלולים לערפל את שיקול הדעת. העדיפו תה קמומיל מרגיע, הליכה באוויר הצח או אפילו אכילת כמות מופרכת של סוכריות גומי. זה עושה טוב על הלב, בלי נזק מיידי.
• אל תישארו לבד: נסו לדאוג שמישהו יהיה איתכם, במיוחד בלילה. חברים קרובים יוכלו להזכיר לכם שיש זריחה בסוף החושך. אם אין חבר או בן משפחה כזה בנמצא, נסו לטלפן לאדם קרוב ולהעביר איתו כמה שיותר שעות שיחה, עד שתרגישו מסוגלים להתמודד עם המשך הלילה לבד. 
• אל תקבלו את המחשבות כגזירת גורל: אמנם המחשבות האלו כרגע כאן והן קשות מאוד, אך כמו שחייתם תקופה ארוכה בלעדיהן לפני שהן הגיעו, כך תוכלו לחיות תקופה ארוכה וטובה גם אחריהן. נסו להתבונן בהן מהצד, כמו בסרט. זה נותן פרספקטיבה אחרת.
• הזכירו לעצמכם למה כדאי לחיות: כתבו על דף את כל הדברים שהעניקו לכם משמעות ב"חיים שלפני". הזכירו לעצמכם מה אתם אוהבים לעשות ואת מי אתם נהנים לפגוש.
• הציבו לעצמכם מטרות קטנות: אל תסתכלו על כל החיים קדימה, אלא רק על הרגעים, השעות והימים הבאים. ההתמודדות נראית פחות מפחידה ככה, והיא הופכת קלה הרבה יותר כשמשלבים משימות פשוטות לביצוע. החליטו למשל מתי תתקלחו היום או איפה תקנו קפה מחר בבוקר, והחזירו לעצמכם את תחושת השליטה.
• דחיית החלטות: אל תקבלו החלטות בלתי הפיכות כשאתם בכאב גדול. ככל שהמחשבות האובדניות מתגברות ומתעצמות, כך אתם עלולים להרגיש שעליכם לפעול מיד כדי לסיים את הקושי. אנחנו מבינים לליבכם, אבל בזמנים כה רגישים עדיף לא לקבל החלטות משמעותיות. דחו את ההחלטה ב-12 או 24 שעות בכל פעם, ובזמן הזה נסו שלא להכביד על עצמכם. שמעו מוזיקה שאתם אוהבים, קחו הפוגה מהעבודה, לכו לסרט נחמד ובמקביל שקלו לגשת ולקבל עזרה.