אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי לשפר את חוויית הגלישה שלך באתר שלנו. בשימוש באתר שלנו, אתה מסכים לשימוש בקובצי Cookie.
בתור אישה חרדית, מזרחית, בת להורים חרשים – יוכבד אוחיון נתקלה בהרבה דרישות. לקיים הלכות, לעזור למשפחה, ללמוד במוסדות אשכנזים.
עד גיל 20 היא העמיקה והתחזקה, אבל בסופו של דבר התאכזבה מהחברה בה גדלה.
בפרק זה יוכבד מספרת לנו על התפר הדק בין הלכות צניעות למסיבות טבע, בין ספרי מוסר לחופש מוחלט, בין אמונה לאמנות.
נדבר על שפת הסימנים, שהפכה לגשר בין העולם החרדי לחילוני, ועל הסיבה שבגללה היא לא ויתרה על התפילה.