הקצינה שהגיעה מבית דתי – והיום מנהלת 40 עובדות באזרחות

עבור רבות ורבים מאיתנו, יוצאות ויוצאי החברה החרדית, המפגש הראשון עם צה"ל הוא לא רק מפגש עם מערכת ביטחונית, אלא התנגשות חזיתית עם תרבות חדשה, שפה זרה והיררכיה נוקשה שצריך ללמוד להכיר. מורן, שהגיעה מבית דתי והייתה היחידה בשכבתה שהתגייסה, עברה את המסלול הזה מהבסיס: מקורס "הוד" בחיל החינוך, דרך פיקוד על טירונים באוכלוסיות מורכבות, ועד לתפקידי קצונה בכירים וניהול לשכת אלופת-משנה.

בריאיון שלפניכם, מורן חושפת את מאחורי הקלעים של עולם הקצונה: מה זה בכלל "דיסטנס", למה הוא כל כך קריטי, איך נראה סדר יום של מפקדת – וכיצד התחושה של "להיות קטנה" בתוך המערכת הצבאית העניקה לה את הכלים לנהל כיום חברה של 40 עובדות באזרחות. בסוגריים, כללנו הסברים לסלנג הצבאי שבו היא משתמשת.

ובכל מקרה, אם תצטרכו סיוע נוסף או ייעוץ בנושא צרו איתנו קשר כאן, ואחד מנציגינו יחזור אליכם בהקדם (:

איפה שירתת בצה"ל?

"הייתי בקורס 'הוד' של חיל החינוך, שמתקיים בעיר הבה"דים. היו לי כמה תפקידים: תחילה הייתי מכ"ית טירונים (מפקדת כיתה – מפקדת ישירה של כעשרה חיילים) בחוות השומר. משם יצאתי לקצונה, וכשסיימתי שובצתי כמ"מ (מפקדת מחלקה – תפקיד הקצונה הפיקודי הזוטר ביותר) של פלוגת 'מרווה'. זו פלוגה של נוער חו"ל, שמגיע לארץ לעשות דמוי שירות צבאי.

"משם, המשכתי לתפקיד רל"שית (ראש לשכה) של אלופת משנה. ניהלתי לה את המשרד. היו תחתיי שלושה חיילים, אבל אני הייתי צמודה אליה. ככה למדתי על יצירת קשרים, ניהול שלהם בדרג הצבאי העליון – ותיווכם אל הדרג התחתון. בשנתיים האחרונות של השירות הייתי קצינת החינוך של ביסל"ק (בית ספר לאיסוף קרבי) בדרום. הייתי אחראי על תכני החינוך של היחידה".

איך התנהל סדר היום שלך כקצינה?

"יש הבדל גדול בין תפקיד קצונה במערך הפיקודי למפקדה. כמ"מ, סדר היום הוא מול החיילים. אנחנו מסונכרנים לפי הלו"ז המוקפד שלהם וישיבות הצוות מתקיימות אחרי שהם יוצאים לשעת ת"ש שלהם (שעה אחת של זמן פנוי הניתנת לטירונים לפני השינה כדי לסדר את ענייניהם האישיים). 

"כקצינת מפקדה, הלו"ז יותר ברור ושוטף. המשרד נפתח בשעה קבועה בבוקר, היו ישיבות שנקבעו לי עם הממונים עליי וישיבות שאני קבעתי עם הפַקודות שלי על המשימות שהוכתבו להן. סדר היום היה מסתיים באופן גמיש עם סיום המשימות של אותו הערב. בתפקיד האחרון שלי כקצינת חינוך הייתי סוגרת לילה לבן כל יום רביעי, כדי להספיק לסיים הכל מוקדם ולקחת טיסה מאילת לתל אביב עוד בחמישי בצהריים. משם הייתי או דופקת איזה שנ"צ (שנת צהריים) אצל אחי, או ממשיכה לבית להתחיל את סוף השבוע שלי".

איך מתנהלת ההיררכיה?

"במפקדה עצמה ההיררכיה יותר מטושטשת והאווירה יותר קלילה וחברית וגם הבנות שעבדו תחתיי לא היו מצדיעות כשהיו נכנסות אליי למשרד. אבל, היה לי כבוד גדול מאוד להצדיע לאלופת משנה ששירתי תחתיה, היא הייתה צוחקת ואומרת לי 'שחררי'.

"בטירונות ובקורסי הדרכה, לעומת זאת, ההיררכיה נוקשה יותר. שם הפנייה לממונה חייבת להיות בציר הנכון, וחובה להצדיע לקצינות ולקצינים (למפקד לא). כשחייל היה מגיע אליי במסגרת קורס, הוא היה חייב להצדיע לי – ועד שלא הצדעתי לו חזרה ומוריד את היד, הוא לא יכול היה להוריד גם את היד שלו".

אם למישהו "התפלק" לא להצדיע?

"לרוב המ"כית שלי הייתה מסדרת את זה. ככל שאתה עולה בדרגות אתה יותר מוקף באנשים".

מה דעתך על הדיסטנס?

"בתפקידי הפיקוד בקורסים ובטירונות הדיסטנס חייב להיות חד! זה ממש פוקר פייס, הפקודים לא יודעים עלייך כלום (לא שהם לא ינסו לברר). רק במה שמכונה 'שבירת דיסטנס', שמתבצעת בסיום הקורס, הייתי חושפת את עצמי אליהם בצורה קצת יותר חברית.

"אני חושבת שהדיסטנס הוא קריטי במסגרת הצבאית. כי כשאתה במצב כזה, אז אתה לא מעורב רגשית, ויכול להוות את הסמכות הניטרלית עבור החייל. זה נותן לו את הכלים לסמוך עליך ולהיות פתוח לעבור תהליך".

מי הדמות הכי מפחידה בבסיס?

"קללל שהרס"ר! הוא אחראי המשמעת, הסדר, הנראות והניקיון. והוא שומר בדרך כלל על המון דיסטנס".

איך את מיישמת את הכלים שרכשת בצבא?

"אחד הכלים הכי חשובים שרכשתי בצבא היה לנהל צוות של אנשים ולהוביל אותם לקראת מטרה משותפת. היום, באזרחות, אני מנהלת חברה עם 40 עובדות. חלקן מנהלות צוותים, חלקן יד ימיני, והשאר עובדות 'פשוטות'. ההיררכיה פועלת לפי דרג מסודר שמאפשר לי להתנהל בצורה מסודרת ושלווה ועדיין לטפל בהכל. אני פוגשת אישית כל עובדת מתחילה כדי להכיר אותה, אבל ההתנהלות השוטפת נעשית מול המנהלת שלה. אני פוגשת פעם בשבוע את המנהלות שמעבירות לי מידע על הכל".

ההיררכיה בצבא דומה לאזרחות?

"הדיסטנס שלי מול העובדות הוא לא דרמטי כמו בצבא. הוא יותר ענייני וחברותי. אני עדיין לא אספר להן על חיי האישיים או על ההתנהלות היומיומית שלי, אבל הן יודעות עליי פרטים יבשים, ואם הן שואלות – אני עונה. עם המנהלות לעומת זאת השיח שלי יותר פתוח. אני משתפת אותן יותר בחיים שלי כדי שיבינו אם אני זקוקה לחופש, או אם משהו בהתנהלות שלי קצת מתרפה".

להיות זוטרה או קצינה?

"אני באה ממשפחה דתית, הייתי היחידה שהתגייסה מהשכבה שלי. היה לי דחף גדול להוכיח את עצמי. בשלב הראשוני בצבא עוד הייתי מתפללת שלוש תפילות ביום. אני זוכרת שבטירונות, בין ריצה של הבוקר לבין המשך הלו"ז הצפוף, הלכתי להתפלל, והתפילה הפכה אותי קצת למנומנמת. חזרתי לח' (אופן עמידה נפוץ של קבוצת חיילים בצורת האות ח', לרוב מתאר התאספות או כינוס), וכשראיתי את המשך הלו"ז לפתע הבנתי לאן נכנסתי. הבנתי שאין יותר את מורן הרגילה עם צרכיה האישיים, אלא שהפכתי לחלק ממערכת. 

"זה היה שיעור משמעותי בשבילי. הייתי שם הצד הקטן שלומד ענווה, שמתחנך לבטל את הרצון עבור הצורך. זה שלב הכרחי שצריך לעבור כדי לגדול. כטירון אתה מרגיש אפס, ואני לא חושבת שיש אנשים שאוהבים להישאר במצב כזה לאורך זמן, אבל לא הייתי מבטלת לחלוטין את המצב הזה – כי הוא הכרחי. בשביל להתקדם צריך גם להיכנע לתהליך".

סיפור משעשע לסיום?

"פעם שכחתי נשק. קמתי אחרי שנ"צ בהולה של חצי שעה, אחרי שלא ישנתי כל הלילה, ישר ללו"ז קשוח. כשהגעתי, קלטתי ששכחתי את הרובה. עליתי למשפט מול קצין, ונשארתי שבת (בבסיס – עונש נפוץ לחיילים על עבירות קלות). כמובן שלא סיפרתי לחיילים שלי על זה".